פסק-דין בתיק ב"ל 44750-10-11

1.         לפני שני ערעורים מאוחדים על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 1.9.11  אשר החליטה על צירוף נכויותיו של המערער (להלן גם: " המבוטח") כדלקמן:

            25% בגין כתף ימין

            10% בגין טנטון

            10% בגין ליקוי שמיעה

            10% בגין C.T.S מימין

            10% בגין C.T.S משמאל

            10% בגין כתף שמאל

סה"כ נכות 55.7% מעוגל ל- 56%.

הועדה לא הפעילה את תקנה 15, וזאת מהטעם שהנכות אשר נקבעה למבוטח הינה גבוהה מדי.

2.         המבוטח הגיש ערעור כנגד אי הפעלת תקנה 15 וכנגד מועד תחילת הנכות המצורפת.

3.         המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המוסד") הגיש ערעור בנימוק כי הועדה לא נימקה מדוע למרות השיפור במצבו של המבוטח הוא זכאי לצירוף הנכויות.

            הועדה לא נימקה ולא קבעה כי צרוף הנכויות הוא שהוביל לירידה בהכנסות, במיוחד לא התייחסה לעובדה כי המבוטח הוא בעל שליטה בחברה בה הוא שכיר.

4.         אשר לערעור המבוטח, הודיע המוסד כי הוא מסכים להחזיר את עניינו של המבוטח לועדה הרפואית לעררים על מנת שזו תשקול מחדש במפורט ובמנומק את מועד תחילת צירוף הנכויות, בשים לב להוראת תקנה 20 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: " התקנות").

            אשר לתקנה 15, הודיע המוסד כי במידה ויוחזר עניינו של המבוטח לועדה על יסוד ערעור המוסד, יסכים המוסד כי הועדה תדון שוב בתקנה 15.

5.         הועדה נימקה את החלטתה כדלקמן:

" מבחינת א.א.ג נראית הטבה במצב השמיעה מ- 10% כפי שנקבע ל- 5% לפי 72(1) ב' 3.

לענין הנכות האורטופדית לדעת הועדה אין הטבה אך שיעור אחוזי הנכות שנקבעו לענין כתף ימין וכפות הידיים, על פניו נראים גבוהים למצבו. יחד עם זאת הועדה ממליצה על צירוף נכות, הנכות האורטופדית מגבילה אותו בעבודתו".

6.         המוסד טוען כי על הועדה היה לדון מחדש בשיעור נכותו של המערער בכל אחד ואחד מהליקויים שכתוצאה מהם צומצמה הכנסתו.

הועדה סברה שמבחינה אורטופדית אחוזי הנכות שנקבעו לו בעבר גבוהים ממצבו היום, ומבחינת השמיעה קיימת הטבה במצבו ולפיכך היה עליה לקבוע את שיעור נכותו של המבוטח מחדש לפי מצבו היום.